<h1>שבלי הלקט הקצר דין התוכחות סימן מ"ז</h1>
<h2>דף קיט:</h2>
והרב ר' אברהם כתב, מצאתי, אדם שנאחז בגניבה פעם אחת ובאת הגניבה לידי בעלה, לא יביישנו ולא יוכיחנו אלא בינו לבין עצמו, ואם הגנב לא ירצה להחזיר גניבתו, יתבענו לדין. ואם רגיל אותו האיש בגניבתו מותר לביישו ולהכלימו כדי שיניח הדרך הרעה וידבק בדרך הטובה והישרה. וכן ראוי לעשות כדברי הגאונים, להוכיח את חבירו, לפי שגדול עונשה של תוכחה, כדאמרינן בפרק כל כתבי הקדש, אמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו חברים זה את זה, ואל יאמר אדם, מה לי לבוא לידי תחרות ואיבה עם הבריות, אלא צריך להוכיחו ולהשיבו למוטב, ואל יחוש לשום שנאה ואיבה, ואפילו אם נתחייב נדוי ינידהו ולא ישא לו פנים אלא יחוש לכבוד המקום כדי שלא יתחלל שם שמים על ידו.
